האיש מכה בשנית – מהפכת הגיליון של בני לנדא

אחרי שהמציא את הדפוס הדיגיטלי, בני לנדא חזר - עם צבעי ננו.

כבר כשהציג את מכונת האינדיגו הראשונה ב־1993,
בני לנדא הבהיר שהוא לא רק ממציא - הוא חזון מהלך.
אבל גם מי שעשה את הבלתי־יאמן לא נח על זרי הדפוס.
בעוד העולם מתמכר להדפסה דיגיטלית קטנה ומהירה,
לנדא התחיל לחשוב בגדול. ממש בגדול.

“למה לא להדפיס גיליון שלם – דיגיטלית?”
זו שאלה שנשמעת תמימה היום,
אבל אז הייתה כמעט חילול קודש.

כי דפוס גיליון היה תמיד הטריטוריה של מכונות האופסט הענקיות,
אותן מפלצות מתכת שמרעידות את הרצפה ומריחות מממסים.
אף אחד לא העז לגעת בהן - עד שבני לנדא חזר.

דרופה 2012: החזרה של האיש ששינה הכול

ב־2012, באותה במה גרמנית שבה נולדה המהפכה הראשונה,
הופיע שוב האיש עם החיוך המסתורי והאמונה שהכול אפשרי.
מאחורי מסך שחור נחשפה לראשונה טכנולוגיה שנראתה כמו מדע בדיוני:
Nanography™ – הדפסה באמצעות חלקיקי צבע בגודל ננומטרי.

העולם עצר לנשום. עיתונאים כתבו שזו “הפעם השנייה שבה בני לנדא משנה את חוקי המשחק”.
והם צדקו.
במקום צבע רגיל, לנדא השתמש ב־NanoInk™, דיו שמורכב מפיגמנטים כל־כך קטנים,
שהם מחזירים אור בצורה אחרת לגמרי.
התוצאה – צבעים בוהקים, שחורים עמוקים, ופירוט שגורם לכל תמונה לקפוץ מהדף.

מדפוס דיגיטלי – למכונת ייצור תעשייתית

מה שהתחיל כרעיון במעבדה ישראלית הפך למכונות ענק
שמסוגלות להדפיס אלפי גיליונות בשעה,
על כל סוג של נייר, קרטון, או פלסטיק.
בלי לוחות, בלי פסולת, בלי זמן הכנה – רק קובץ דיגיטלי ודיוק אופטימלי.

המערכת לא רק הדפיסה – היא חישבה, למדה והתאימה כל גיליון בזמן אמת.
מדפסת עם מוח. או כמו שלנדא הגדיר:

“זו כבר לא הדפסה, זו אלכימיה”

ישראל על המפה. שוב.

עשרים שנה אחרי המהפכה הראשונה,
העולם שוב הביט דרומה — אל נגב ישראלי אחד,
שם קמה חברת Landa Digital Printing.
בתי דפוס ביפן, ארה״ב, גרמניה וסין מתהדרים היום במכונות עם הלוגו הכחול של לנדא,
וההדפסות שיוצאות מהן נראות כמו חלום על נייר.

ובאיזשהו מקום, בין ריח הדיו לבין האור הקר של ה־LED,
עדיין אפשר לשמוע את אותה שאלה ישנה מהדהדת:
“למה לא?”

היזם הסדרתי שנחשב ל"אבי הדפוס הדיגיטלי"